תג מחיר ותודעה תרבותית

פעולות 'תג מחיר', בהן מעשים מסוכנים כמו ריסוס כתובות נאצה ופיצוץ גלגלי מכוניות, זכו לאחרונה לשדרוג חוקי בישראל והוגדרו כמעשי טרור. בכך הפכו פעולותיהם של מספר נערים משועממים מסתם מעשי ונדליזם לאיום קיומי

על מדינת ישראל כמו פיגועי תופת, הקאסמים מעזה, ירי על חיילים והשלכת אבנים על מכוניות נוסעות. בכך השתלט סופית על הציבוריות הישראלית שיח מעוות של מיעוט אידיאולוגי שכופה את עולם מושגיו על הציבור כולו ללא שנעשה בהקשר לכך שום דיון אמיתי. באופן זה הצליחה תרבות הפוליטקלי קורקט מבית מדרשו של השמאל הישראלי לייצר עוד עיוות מושגי שבמסגרתו חילול אנדרטאות על ידי ערבים או ריסוס כתובות נאצה על ידם לא שווה לפעולה מקבילה שנעשית על ידי מספר קטנים ישראלים החפצים לייצר פרובוקציות.

כך קורה ולא בפעם הראשונה שעל השיח בארץ משתלט סוג צבוע במיוחד של עולם ערכים במסגרתו נוצרת השוואה לא בריאה בין מעשים בעלי דרגות חומרה שונות. עולם ערכים מעוות זה מגדיל את החומרה בה נמדדות פעולותיהם של ישראלים ומקטין באותו זמן בדיוק את פעולות הטרור המכוונות של מחבלים פלשתיניים. שהרי בעולם בו פעולת ריסוס גרפיטי על קיר מושווית לירי של מחבלים משמעות מעשה הריסוס מוגדלת בצורה אבסורדית ומשמעות הירי מוקטנת באותה מידה מעצם ההשוואה. תהליך עקום זה אינו רק טירוף מערכות חוקי אלא טומן בתוכו השקפת עולם אנטי ישראלית הרואה במעשים של אזרחי המדינה חלק ממערך שלם של דיכוי הצד הפלשתיני. ברור שאם ריסוס כתובות גרפיטי היא פעולת דיכוי אז החומרה שלה חריפה הרבה יותר. על פי אותה השקפת עולם מעוותת אפשר גם לראות ירי פלשתיני כפעולה לגיטימית של עם משועבד ולא מעשה רצחני שמכוון לעבר נשים וילדים.

מעניין לציין שמערכת הערכים העקומה הזו פועלת בישראל לא רק כנגד שליטת העם היהודי בארצו ההיסטורית אלא גם כנגד ערכים תרבותיים נוספים אותם הנחלנו לעולם. למשל כך קורה גם ביחס לטשטוש ההבדל המהותי שקיים בין בעלי חיים לבני אדם. זה לא סוד שארגונים רבים בתוך החברה הישראלית פועלים במודע לטשטוש ההבדל שיש בין בני אדם לבעלי חיים. יותר ויותר פעמים אנו נחשפים אל הטענה כי פגיעה בבעלי חיים היא רצח. ההיגיון שעומד ביסוד התפיסה הזו שולל לחלוטין את ההבדלה בין בני אנוש לבעלי חיים וכופה על כולנו יחס אידיאולוגי חדש וסולם ערכים שבו התעללות באפרוחים שווה לרצח של בן אנוש.

יש שיטענו שאין קשר בין השקפת עולם פוליטית בנושא הזכות הטבעית שלנו על הארץ לבין ההבדלה בין אדם לבהמה אולם לא כך הדבר. שני הערכים האלו הם חלק מעולם ערכים שלם שמיוצג בתורה ובתנ"ך. עולם ערכי זה שיש בו היגיון מוסרי פנימי לא רק מגדיר את המושג לאום ושייכות לאומית לארץ אלא גם את ההבדל בין אדם לבעל חיים וכן את צורת המשפחה הנורמטיבית. במילא ברגע שאנו מטשטשים את ההבדל המוחלט בין האדם לבעלי החיים או כשאנו מרסקים את המבנה המסורתי של המשפחה אנו מקבלים על עצמנו בפועל תפיסת עולם אנטי תנכ"ית וחותרת תחת כל עקרונות המוסר לפיהם נבנה המערב ונבנתה מדינת ישראל. ברור שסולם ערכים מהסוג הזה מוביל בסופו של דבר גם אל התפיסה כי כל הרג של בעלי חיים אפילו לצורכי מאכל הוא למעשה מעשה רצח, כך הדבר גם ביחס לניסויים בבעלי חיים של תרופות חדשות. אולם מעבר לטשטוש של מושג הרצח יש כאן מהלך עקרוני שמשמעות העומק שלו היא קבלה של הביקורת האנטישמית הגרועה ביותר נגד עם ישראל. בעצם יש כאן טענה שהתורה והתרבות שלנו היא מנוגדת לרגש הטבעי ולחושת המוסר הטבעית של האנושות.

עמדה עקרונית כזו מעולם לא נידונה בציבוריות הישראלית ולמרות זאת היא מקודמת באגרסיביות על ידי גורמים שונים שבפועל כופים את דעתם על הרוב בארץ ומייצרים למעשה תרבות חדשה במקומותינו תוך התעלמות מהדמוקרטיה הישראלית. הדיקטטורה הזו של המושגים מולבשת עלינו כמובן בצורה עדינה אולם היא למעשה מתעלמת מהדיונים הדמוקרטיים וכופה על הציבור השקפת עולם שולית שאותה הוא מעולם לא קיבל. כל זאת שבעצם מדובר במהלך אנטישמי מחוכם ומסוכן שעוקר מלכתחילה את קיומו של עם ישראל.